יום ב' - 29.01.2018

ב

09:00

בניין 98 – לובי אולם 001

התכנסות ורישום

ב

09:30

מפגשי קהילה

מפגשי קהילה:
לימודי מוגבלות - בניין 90 חדר 129
ארגונים ועבודה - בניין 90 חדר 229
אתניות - בניין 90 חדר 322
גוף, תרבות וחברה - בניין 90 חדר 324
הגירה ודמוגרפיה - בניין 90 חדר 325
ידע, מדע וטכנולוגיה - בניין 90 חדר 328
משפחה - בניין 90 חדר 323
צבא וביטחון - בניין 98 חדר 201

ב

11:15

בניין 98 – לובי אולם 001

הפסקת קפה

ב

11:30

בניין 98 –אולם 001

מליאת פתיחה

דברי ברכה:
פרופ' אורי רם - נשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית
פרופ' חיים היימס - דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הרצאת אורח
יהודה שנהב
יהודה שנהב
החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב


שמיים ריקים ממלאכים: פולמוס ההדתה בחופת האתיקה הפרוטסטנטית

בספר "היהודים-הערבים" (2003) הצעתי את המושג "הדתה" כמנגנון שמאפשר לחילונים לדמיין את חילוניותם בכלים סוציולוגים ופנומנולוגיים ("אתאיזם מתודולוגי"). בשנת 2006 האקדמיה ללשון עברית הכירה רשמית במילה "הדתה" אולם הפכה את משמעותה. כך נכתב בפרוטוקול הדיון: "המילה הדתה החלה לשמש בהוראת 'הפיכה לדתי', ההפך מחילוּן". הנבואה שבשיוּם המהופך התממשה חיש מהר והדתה הפכה ל"מילה נרדפת", מושא לפאניקה חברתית, שהחלה בשנת 2011 והגיעה לשיאה במחול השדים שהתחולל סביבה במערכות הסוציאליזציה הלאומית בישראל (חינוך, צבא, טקסטים) בשנת 2017.

על רקע הדברים האלה נשאלת שאלה אמפירית: האם בישראל מתרחשת הדתה, כפי שטוענים חילונים, או שמא מתרחש בה חילון, כפי שטוענים האורתודוקסים? על פי הסקרים הפאניקה החילונית מוצדקת לכאורה. שיעור היהודים המגדירים עצמם כדתיים גדל בעשור האחרון ואילו שיעור המזדהים כחילונים ירד. עם זאת הסקרים המבוססים על אבחנה בינארית – דת/חילוניות -- עלולים להטעות, מפני שהשאלה אינה רק אמפירית אלא גם אפיסטמולוגית. האבחנה החדה אינה יכולה ללכוד את יצורי הכלאיים ואת תנועות האמונה החדשות (שהיקפן עדיין לא נמדד) התובעות ופועלות לרכך את היהדות הממוסדת. מחקרים מן העשור האחרון מראים כי הארץ מלאה רצפים: דתיים של רצף, חילונים של רצף, חילונים שמאמינים באלוהים, מסורתיים המקיימים מצוות מועטות, תנועות התחדשות, תנועות בוטיק, מכללות ובתי מדרש חילוניים, קהילות לימוד ועוד. מגמות כאלה אפשר למצוא גם באורתודוקסיה עצמה, שמתרחש בה תהליך של פיצול וריבוי.

כדי להמשיג את הקוסמולוגיה החדשה הזאת יש להיפטר מן הקטגוריות האנטונימיות של "הסוציולוגיה החילונית", ולחשוב על הדתה כעל פעולה לשונית – כמו הגזעה, החפצה, מדיקליזציה או קרימינליזציה – אשר באמצעותה מנסה החילוני להגדיר את חילוניותו ואת תשלילו. בעקבות קביעתו של פיטר ברגר כי תהליך החילון נעצר משום שכל מרכיבי החילון כבר נמצאים ביקום הפרוטסטנטי, אני מבקש להחזיר את המבט לחילונים כתרגיל ב"סוציולוגיה של החילוניות". ארצה להראות כי השיח החילוני – כמו תשלילו – אינו ממש חילוני, אלא מחקה את דגם ההדתה של הנצרות הפרוטסטנטית המורכב מארבעה עקרונות: התנגדות לסמכות הדתית, חידוד ההבחנה בין פרטי וציבורי, ניכוש הסמלים הדתיים מן הפרהסיה והתפשטות האמונה.

אם נחזור למקרה היהודי, חילון על פי דגמים פרוטסטנטיים התרחש בכל התנועות היהודיות של העת החדשה: היהודים הוויקטוריאניים, היהודים בני דת משה, היהודים הקונסרבטיביים, היהודים הרפורמיים ואף היהודים האורתודוקסיים. אולם בישראל דגם החילון הפרוטסטנטי אינו מהווה איום על אחדות הקהילה, משום שהוא עטוף ברשת הביטחון של הציונות, שהינה יהדות עם דת מרוככת בדגם הפרוטסטנטי. טענה זו מחזירה אותנו למקס ובר, שגרס כי הפתרון היחיד לבעיית היהודים באירופה הוא הפיכתם לפרוטסטנטים. ובר לא שיער כי דגם החילון שהציע – על יסודות האתיקה הפרוטסטנטית -- יתממש במלואו דווקא במדינת היהודים.

ב

13:00

כפיות - מנזת סגל וסטודנטים - בנין 70

הפסקת צהריים

ב

13:00

חדר ישיבות המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, בניין 72 חדר 358

ישיבת ראשי קהילות

ב

16:15

בניין 98 – לובי אולם 001

הפסקת קפה

לא בטוחים אם אתם רשומים באגודה?

האגודה הסוציולוגית הישראלית אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
חזרה למעלה